החלטה בתיק ע"מ 2925/09

כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו שתי עבירות של הפרת הוראה בדבר סגירת שטח, עבירה אחת של סחר בציוד מלחמתי ועבירה נוספת של אימונים צבאיים שלא בהיתר. לפי הנטען בכתב האישום, המשיב יצא מהאזור ונכנס בלא היתר לישראל בשתי הזדמנויות שונות, הראשונה שבהן ביולי 2008 והשנייה ביולי 2009, וכן מכר רובה מאולתר ושני כדורים לאדם אחר, אחמד בזאר שמו, ואף ירה עמו ברובה האמור. המשיב נעצר ביום 23/07/09, והתביעה עתרה למעצרו עד תום ההליכים. בדיון שנערך לאחר הגשת כתב האישום, ביום 04/08/09, הסכימו ב"כ הצדדים כי מעצרו של המשיב יוארך עד תום ההליכים, אולם תישמר לסנגור הזכות לעתור לעיון חוזר במעצר, בתוך 30 יום, גם בלי שינוי נסיבות. בימ"ש קמא כיבד את ההסכמה, והחליט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

כעבור שלושה שבועות בקירוב, הסנגור מימש את זכותו ולאחר שעיין בחומר הראיות, עתר לעיון חוזר במעצר. טענתו העיקרית היא כי מדובר ברובה מאולתר, אשר הרוכש שלו ציין כי נועד לשמש לציד, ואף לשימוש זה לא הועיל. הסנגור טען עוד כי המשיב הינו סטודנט שעברו נקי, ולכן אין הצדקה להמשך מעצרו. בימ"ש קמא נעתר לבקשה, והורה על שחרורו של המשיב בהפקדה כספית ובערבות צד ג'. מכאן הערר שבפני, כאשר לטענת התביעה הלכה היא שגם סחר בנשק מאולתר, יש בו מסוכנות שמצדיקה מעצר, ולא הייתה סיבה לסטות מכך במקרה שלפנינו.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה. עד תביעה 2 מציין בעדותו מיום 09/07/09 כי שבועיים קודם מעצרו רכש מהמשיב רובה מאולתר ושני כדורים בתמורה ל-600 ש"ח, וכי לאחר שרכש את הרובה, ירה כל אחד מהם כדור אחד באותו רובה. העד ציין עוד כי פנה לעד תביעה 3 וביקש לרכוש ממנו כדורי M-16 , ועד זה מאשר את הדברים, ויש בכך תימוכין לגרסתו של עד תביעה 2. אמנם המשיב עצמו מכחיש את הדברים, אולם אין בהכחשה זו כשלעצמה כדי לכרסם בתשתית הראייתית הנדרשת בשלב זה של דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, אשר כידוע הרף הראייתי הנדרש בו הוא של סיכוי סביר להרשעה.

אשר לעילה, הלכה ידועה היא כי עבירות הקשורות לסחר בנשק, יש בהן בדרך כלל כדי לבסס עילת מעצר בשל המסוכנות הטבועה בהן (ראו למשל ע"מ 1044/06 וכן ע"מ 2834/08), וגם ניסיון לסחר כאמור הביא למעצר עד תום ההליכים (ראו ע"מ 3037/05 וכן ע"מ 2679/08). המסוכנות נובעת מפוטנציאל הסכנה הטמון בנשק, ולפי עדותו של עד תביעה 2 ניתן היה לירות ברובה המאולתר, ולכן הייתה גלומה בו מסוכנות ממשית. העד אמנם ציין כי רכש את הרובה למטרות ציד, אולם נפסק כבר לא אחת כי גם החזקה של רובה ציד, יש בה מסוכנות שמצדיקה מעצר, ראו למשל ע"מ 2068/06, והדברים הללו נכונים גם בעבירה של סחר ברובה צייד, כאשר אין לדעת איזה שימוש פסול עלול להיעשות בו.

בנסיבות המפורטות לעיל, באתי אפוא לכלל מסקנה כי יש ראיות לכאורה נגד המשיב ביחס לעבירות שבפרטי האישום השני והשלישי, ומדובר בעבירות שיש בהן כדי לבסס עילת מעצר של מסוכנות. כידוע, כאשר יש ראיות לכאורה לעבירות שיש בהן עילה של מסוכנות, התוצאה היא מעצר עד תום ההליכים. למעלה מן הצורך אציין גם כי המשיב הודה כי נכנס לשטח מדינת ישראל בלא היתר בשתי הזדמנויות שונות. אמנם ספק אם יש בעבירות אלה כשלעצמן כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים, אולם כאשר העבירות הללו מצטרפות לפרטי האישום האחרים, יש בהן כדי לתמוך במסוכנותו של המשיב, ובהמשך מעצרו.

סוף דבר, נוכח האמור לעיל, הערר מתקבל, והמשיב ייעצר עד תום ההליכים בעניינו בתיק זה.

ניתנה היום, 30 באוגוסט 2009, י' באלול התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: